ממה נובעת רגישות לקור בשן?
שן חיה היא שן שמרגישה קור וחום. התגובה לגירוי טרמלי קר שונה מהגירוי החם אבל העקרון דומה.
יש לנו מערכת חישה במרכז כל שן שתפקידה להתריע על סכנה לשלמותה. רגישות לקור אם כך היא תחושה תקינה. גירוי חיצוני קר מתורגם באופן מהיר ומיידי לגירוי עצבי אותו אנו חשים. הסרת הגירוי תוביל להפסקת התחושה באופן מיידי.
כל חריגה מהתאור הנ"ל הינה תגובה, רגישות לקור, לא תקינה שדורשת ברור. כלומר, כשגירוי קר חיצוני יוביל לתגובה מוגברת וממושכת או במצב בו הגירוי יוביל לחוסר תגובה.
חוסר תגובה לקור – רגישות לקור שלילית
ישנם מספר מצבים לחוסר תגובה לגירוי טרמלי
- נמק – החלק הפנימי המכיל את כלי הדם והעצבים עובר נמק, מוות . מצב זה מחייב ביצוע טיפול שורש באופן מיידי כדי למנוע כניסת חיידקים אל הגוף.
- חבלה – הזעזוע שעובר על המערכת התחושתית בעקבות מכה על השן גורם לעיתים ל"הלם" וחוסר תגובה זמני שיחלוף לאחר ימים או שבועות. כשהחבלה חזקה מידי, עלולה המערכת לעבור נמק. יש לכן, לבצע בדיקה ומעקבים צמודים לפני החלטה סופית האם לבצע טיפול.
- הסתיידות – בניית חומר שן פנימי עלול לגרום לעיבוי הקירות ולכן לבידוד שימנע תחושה פנימית לגירוי חיצוני. סגירת החלק הפנימי היא תהליך גם של הזדקנות ושל תגובה לגירויים חיצונים (כמו הכנת מספר סתימות באותה השן לאורך השנים). מצב זה אינו מחייב ביצוע טיפול שורש.
- שן צעירה – המערכת העצבית בשן שזה עתה בקעה, עדיין לא הבשילה ולכן עלולה להוביל לחוסר רגישות לקור זמני שיחלוף לאחר מספר חודשים.
רגישות לקור מוגברת
עליה ברגישות לקור ובכלל בתחושת כאב היא דבר אינדיבידואלי. כל אחד חש את זה אחרת. ישנם אלו, שעליה קטנה תפריע להם מאד ואחרים שרגישות יתר תהפוך לחלק מהשגרה עד שהכאב יעלה באופן משמעותי.
המצב מוגדר כלא תקין כאשר גירוי שלא אמור לעורר רגישות, גורם לכך. שתיית מים רגילים לא אמורה לגרום לרגישות חזקה לקור. שאיפת אוויר לא אמורה לעורר תחושת קרה בשן. המצב מוגדר כלא תקין גם כאשר הרגישות לא חולפת מיד לאחר הסרת הגורם. כאשר קפה קר גורם לגירוי ממושך גם לאחר הפסקת השתייה. או שיש צורך לשתות משהו חם (לאחר השתייה הקרה) כדי להפסיק את הכאב.
התחושה לקור אינה ממוקמת. זוהי תחושה "מקרינה" ולכן לא קל לאתר את השן. תחושה מוגברת לקור אומרת שיש דלקת בחלק החי הפנימי של השן. במרפאה, יש לאתר את השן הרגישה ולקבל החלטה האם המצב הפיך (דלקת הפיכה) או בלתי הפיך המחייב טיפול שורש.
ישנם מספר מצבים בהם עולה התגובה לגירוי לקור בשן
- לאחר טיפול שיניים (סתימה חדשה, השחזת השן לכתר) – כל פרוצדורה דנטלית היא בעצם חיתוך חומר השן, מצב המעורר לעיתים דלקת הפיכה זמנית ולכן רגישות חולפת לקור. מצב זה דורש בדיקה לתקינות הסתימה החדשה (לא נשברה, ואין דחיסת מזון) או שהכתר מותאם היטב לשן.
- רגישות צווארית – נסיגת חניכיים גורמת לחשיפת "צוואר השן" (אזור הסמוך לקיו החניכיים). אזור זה בדר"כ מכוסה בחניכיים ולכן אינו רגיל להתמודדות עם גירויים לקור. הפתרון במקרים אלו יכול להיות שמרני (שימוש במשחות שיניים לרגישות צווארית) או פחות שמרניות (ביצוע ניתוח חניכיים או טיפול שורש)
רגישות הופכת לכאב חריף הופך לחוסר תחושה
דלקת פנימית הפיכה שלא טופלה מייד (סידור גובה הסתימה, סילוק העששת…) עלולה להפוך לדלקת בלתי הפיכה.
זה מצב כאוב ואינו ממוקם. זהו כאב מקרין המקשה על הרופא לאתר את מקור השן הבעייתית. הכאבים הם בלתי נסבלים ומגיבים באופן חלקי למשכחי כאבים.
יש להדגיש שכאב הנובע מדלקת פנימית, דלקת מוך השן, לא מגיב לאנטיביוטיקה. הטיפול היחידי הוא טיפול שורש.
אם לא יבוצע טיפול שורש (או התחלת טיפול כעזרה ראשונה) יעבור המוך נמק והכאבים יחלפו. מצב זה יוביל לחדירת חיידקים פנימה ויצירת דלקת בקצה השורש בשלב הבא. דלקת זו יכולה להיות שקטה ולעיתים להפוך כואבת, "להתלקח".
מצב של דלקת בקצה השורש משמעה שהשן בחלקה הפנימי מזוהם ולכן סיכויי הצלחת טיפול במצב זה, מזוהם (מלא חיידקים), נמוך מביצוע טיפול במצב הראשוני של הדלקת הראשונית לפני כניסת החיידקים.
זו הסיבה שיש לתת מענה מהיר לכל סימן ראשוני לדלקת פנימית כדי לנסות ולעצור אותה לפני הפיכתה לבלתי הפיכה.
יש לציין שהתהליך שתואר יכול גם להתרחש גם ללא כאבים משמעותיים (מתחת לרדאר) במצבים מסויימים ואצל אנשים מסויימים, כאלו עם סף כאב גבוהה וכאלו שנוטים להתעלם מסימני אזהרה ואינם מגיעים לבדיקות תקופתיות. הכאב מלווה בדר"כ דלקת אך לא תמיד. אין עשן (כאב) בלי אש (דלקת) אבל יש אש בלי עשן (או עשן מועט ושקוף).
הטיפול ברגישות לקור
בין אם מדובר ברגישות שהחלה מייד לאחר שחזור חדש ובין אם מדובר ברגישות שהחלה באופן פתאומי, אני ממליץ להגיע לרופא המטפל כדי לבדוק את הסיבה.
במצב הראשון, יש לוודא כי השחזור אינו גבוהה מידי, לא נשבר ואין סימנים לאי-תאימות לשן (רווחים שעלולים לגרום לקור לחדור פנימה). הרופא גם צריך להתרשם מעצמת הרגישות ולקבוע כי מדובר במצב סביר או בתגובה פתולוגית (דלקת בלתי הפיכה) הדורשת טיפול שורש.
הגוף יודע ליצור חומר שן פנימי ולבודד את עצמו. תהליך זה לוקח זמן ולכן לעתים יש להתאזר בסבלנות. אם הרגישות יורדת בעצמתה עם הזמן, יש להגיע לאחר כחצי שנה לביקורת כדי לוודא שלא התפתח נמק ותהליך ההסתיידות הפנימי תקין ואינו מוגזם.
במצב השני יש לאתר את מקור הרגישות החדשה. במקרים רבים המקור הוא עששת משנית או נסיגת חניכיים.
אם מדובר בעששת,יש לאתר את השן, לסלק את העששת ( להחליף את השחזור) ולעקוב אחר המצב. החלטה על ביצוע טיפול שורש תתקבל לאחר סילוק כל העששת ובדיקת חומר השן השארי.
כשמדובר בנסיגת חניכיים יש להחליט האם יש מחלת חניכיים (כדאי במצב זה לקבל ייעוץ ממומחה לחניכיים). את הנסיגה יש לעצור, אחרת המצב רק יחמיר עם השנים. אם הרגישות אינה טורדנית מידיי, ניתן בהתחלה להשתמש במשחות שיניים לרגישות צוואירת או לנסות ולכסות את צוואר השן עם חומרים דנטלים. כאשר המצב מגיע לכדי רגישות מטרידה מאד, אין לעתים מנוס אלא לבצע טיפול שורש. במהלך הטיפול, אנו מסלקים את הרקמה הרגישה לקור בתוך השן לצמיתות.
בראו אותנו עם מנגנוני התראה
אין להתעלם מהתראות, גם אם הן מופיעות במינונים חלשים. איתור מוקדם הינו מסובך יותר בכל תחום ברפואה. גילוי מוקדם מאפשר מניעת החמרת הרגישות לקור למצבים כאובים ובלתי הפיכים. כאשר הרגישות הופכת לבלתי הפיכה או למטרידה באופן יום יומי, יש לבצע טיפול שורש.
