כל שן היא חידה השונה מהחידה הקודמת. אני אסביר…אין שן אחת הדומה לחברתה כפי שאין אדם הדומה לחברו. גם בשיניים הומולוגיות (אותה שן רק בצד השני של הפה) אין תמיד זהות. לא ניתן לכן, להסיק מה אורך השן, מספר התעלות או מיקום החיבור בין התעלות משן אחת לשנייה ויש לבדוק זאת פעם אחר פעם. ככל שרופא השיניים יתנסה יותר, כך יראה יותר את השונות במבנה האנטומי של השיניים ובעצם, יהיה מוכן יותר להפתעות במהלך הטיפולים ה"רגילים".

מסיבה זו, ככל שהניסיון עולה כך גם התוצאה המושגת טובה יותר. ככל שהמקרה חריג יותר (סוטה מהמבנה הסטנדרטי), כך דרושה יותר רמת הידע והמומחיות הגבוהה ביותר, שתוכל להשלים את המיומנות המכאנית.

סטודנט לרפואת שיניים מבצע את רב התרגול המעשי על שיניים עקורות. הוא נדרש לבצע 2-3 טיפול שורש במטופלים כדי להשלים את מינימום הדרישות לקבל הדיפלומה הסופית. בסיום הכשרתו המינימאלית בבית הספר הוא בהחלט מוכשר מספיק כדי לבצע טיפול שורש ברמת קושי קלה. במקביל לעבודתו כרופא שיניים, הוא יוכל לבצע קורסים משלימים בשימוש בטכניקות ומכשור מתקדם. לאחר מספר שנות ניסיון, יוכל להתמודד גם עם מקרים ברמת קושי בינונית. כדי להגיע לרמת ההכשרה המקסימלית, ולהיות מומחה, יידרש הרופא להיכנס למסגרת ההתמחות בטיפולי שורש ולעבור הכשרה ייעודית של 3-4 שנים. בסיום הכשרתו, יוכל המומחה להתמודד גם עם המקרים ברמת הקושי הגבוהה ביותר.

לא בכל מקרה יש צורך במיקרוסקופ דנטלי. אבל בכל מקרה יש צורך במשקפי הגדלה עם תאורה ייעודית.

ככל שהמקרה מסובך יותר, כך עולה הצורך במכשור ייחודי עם הגדלה ותאורה ללא פשרות. 

אתן דוגמה : בשן קדמית עליונה, יש תעלה אחת ולכן אין ספק שמכשור בסיסי יספיק. בטוחנת עליונה יש בדר"כ 4 תעלות אך ברב המקרים מטופלות רק 3 תעלות. התעלה הרביעית קשה לאיתור ודורשת מיומנות ואמצעי הגדלה מיוחדים. זו הסיבה שכישלונות הטיפול בשן זו תמיד באים לידי ביטוי בשורש בו טופלה התעלה הראשית ללא טיפול בתעלה הצרה המשנית.

ישנם מצבים בהם יש קושי להגיע לאבחנה נכונה ואז להחלטת טיפול מתאימה. מצבים תדירים הם כאבים המוקרנים מאזור אחד למשנהו. רופא לא מיומן עלול לבצע טיפול בשן הלא נכונה.