לדעתי, מדובר במקרה מעניין המדגים הבדל קליני משמעותי המבדיל אפיסקטומי מול חידוש טיפול שורש. זמן השגת ריפוי מלא לאחר אפיסקטומי, טיפול שורש כירורגי, קצר משמעותית מהזמן הדרוש לריפוי מלא לאחר חידוש טיפול שורש. ישנם מקרים, לאחר חידוש טיפול שורש, בהם מבחינים במגמת ריפוי, אך ריפוי מלא מושג רק לאחר שנים רבות. באפיסקטומי, התשובה ניתנת מהר ובאופן ברור. הסיבה הביולוגית היא הסרת רקמת הדלקת, בייחוד המאקרופאגים שמשפעלים את מערכת ההרס הגרמי, במהלך הכירורגיה. הסרה זו לא קיימת לאחר טיפול שורש חוזר ולכן לוקח זמן רב יותר לעצירת ה"בולדוזרים" והכוונת המערכת בחזרה לבנייה.
שן 36# - צילום אבחנתי
בשן #36 כתר תקין, מבנה מיידי ללא יתד, דלקת סב-חודית בשני השורשים וטיפול שורש הנראה רנטגנית תקין. יש לשקול במקרה זה שתי חלופות טיפול, אפיסקטומי מול חידוש טיפול שורש. במקרה הנ"ל המלצתי כחלופה ראשונה על טיפול שורש חוזר מכיוון וניתן לבצע את הטיפול דרך הכתר ללא קושי צפוי בסילוק המבנה ומכיוון ואין סטייה מתוואי התעלה המקורי, אלמנט קריטי בבחינת הצלחה צפוייה של חידוש טיפול שורש. כמו כן, מדובר במתרפא שמשתף פעולה, כלומר יהיה מוכן לבצע אפיסקטומי במידה ולא יהיו סימני ריפוי בביקורת.
אפיסקטומי מול חידוש טיפול שורש
שן #46 - צילום אבחנתי
בשן #46 קיים כתר עם חוסר התאמה מזיאלי, יתד גדולה וארוכה ודלקת הממוקמת בסב-חוד שורש מזיאלי בלבד. קיים מכשיר שבור בקצה השורש המזיאלי במיקום שלא מאפשר את הוצאתו. כמו כן, קיימת הרחבת יתר בשליש הקורונלי של התעלות. כאשר נבחן את שתי האופציות הטיפוליות, אפיסקטומי מול חידוש טיפול שורש, במקרה הנ"ל המלצתי לבצע אפיסקטומי כחלופה ראשונה וזאת למרות הצורך בהסרת הכתר. הסיבה העיקרית היא כמובן המכשיר השבור. הסיבות המשניות הן הקטנת הסיכון בהוצאת היתד וכדי למנוע הרחבה נוספת של התעלות.
סיום חידוש טיפול שורש
מהלך הטיפול החוזר היה תקין. ניתן להבחין, אולי, במילוי יתר בתעלות המזיאליות. מה לדעתכם השלכות מילוי יתר על טיפול מסוג זה?
כאשר נראה טיפול שורש הנראה תקין, ששמר על תוואי תעלה מקורי וחומר סתימת השורש מגיע לאורך עבודה תקין עם מילוי טוב של התעלות, הגיוני להעריך כי סיכויי ההצלחה של טיפול חוזר יורדים. למרות זאת, יש לציין כי מראה רנטגני, מרמז על איכות הטיפול אבל פעמים רבות המראה הדו-מימדי מטעה אותנו ואינו מעיד על הניקוי שבוצע או על האיטום התלת-מימדי.
סיום אפיסקטומי
ניתן לראות הדגשה של האזור הרדיולוצנטי עקב קידוח בעצם הקורטיקלית. חשוב למיין שקידוח זה אינו פוגע בשרידות השן, באחיזת השורשים ואינו משפיע לרעה על פרוגנוזת השן. כל זאת בניגוד לדעות "קדומות" שעיקרם : "פתיחת חלל גישה בעצם הקורטיקלית פוגע בשרידות השן וביכולת התשלה עתידיתבמקהר של כשלון הטיפול". המראה הרנטגני של סתימת השורש הרטרוגרדית, לעיתים, לא נראה "טוב" רנטגנית (כאשר מצולם בזווית דיסטו/מזיאורדיאלית) וזאת משום שבמהלך ההכנה המכאנית, מבוצעת הרחבה של תעלות השורש אך גם של האיסטמוס המחבר.
צילום ביקורת לאחר שנתיים
בשן #46, כבר לאחר 3 חודשים לאחר האפיסקטומי ניתן היה לראות מגמת ריפוי מתקדמת וניתן ה"אישור" לביצוע השיקום הקבוע. לאחר חצי שנה ניתן להבחין בריפוי מלא. לעומת זאת, מעקב כל 6 חודשים אחר שן #36 הוביל לתוצאה של הקטנת האזור הרדיולוצנטי עד למצב המוצג בצילום הימני כשנתיים וחצי לאחר ביצוע טיפול השורש החוזר. ירידה איטית בפעילות הדלקתית מצביעה על ירידה משמעותית בכמות החיידקים אבל מצביעה גם על השארותם בנישות מוסתרות, מחכים ליום טוב יותר.
צילום ביקורת חצי שנה אחרי
באפיסקטומי אנו מבצעים ניקוי מלא בכל האנטומיה הסב-חודית. סילוק הרקמה הדלקתית המשופעלת במהלך הטיפול הכירורגי מובילה לתגובה מהירה של ריפוי גרמי. מבחינה ביולוגית, חידוש טיפול שורש הוא לדעתי, ירייה באפלה.