פיזור הזיהומים במרפאת השיניים הינו נושא ישן. בעקבות וירוס הקורונה התחדדו הנהלים המוכרים והמאובקים עם דגשים ייחודיים לתקופה המידבקת שנפלה על כולנו.

במרפאת השיניים מבוצעים טיפולים כירורגים. כן, גם סתימה וניקוי אבנית הם טיפולים כירורגים. הסכנה להעברת מחלות מדבקות מתחיל כבר בחדר ההמתנה הצפוף ומתגבר ככל שמתקרבים לחדר הטיפולים. כמעט כל פרוצדורה דנטלית יוצרת מגע ישיר ועקיף עם הרוק והדם מהמטופל.

העברה ישירה

הרוק או הדם צריכים לחדור דרך רקמות חשופות אצל האדם המודבק. העברת הרוק מחולה לא סימפטומטי דרך הידיים למשטחים במרפאה היא קלה. באותה הקלות הרוק מועבר דרך הידיים ואל ריריות הפה, האף והעין החשופות אל האדם המודבק בין אם הוא המתרפא הבא בתור או הצוות הרפואי.

הידבקות מדם מורכבת יותר וכוללת בדרך כלל מכשיר מזוהם שלא עבר חיטוי/עיקור. כשמדובר בסיכון של הדבקת המתרפא, מדובר במכשור רב פעמי שלא עבר חיטוי/עיקור תקין. כשמדובר בצוות הרפואי מדובר בדר"כ בדקירה ממחט אלחוש או סכין/מכשיר חד כירורגי.

העברה עקיפה

במרפאת השיניים מבוצעות פרוצדורות הגורמת לרסס של טיפות מים. שני המכשירים העיקריים ליצירת הרסס הוא המקדח/טורבינה במהירות גבוהה עם קירור מים וכן מכשירים אולטרסונים (למשל בסילוק אבנית). כאשר רסס זה ניתז ממתרפא שאינו סימפטומטי (חולה אך אינו מרגיש כך), טיפות המים יוצרות ענן המכיל טיפות גדולות, נתזים (splatter) וטיפות קטנות, ארוסול (aerosol) המכילות בתוכן את הווירוס.

הטיפול הגדולות (מעל 50 מיקרון) נעות כקליע ונופלות מהר בעוד שהרסס הדק, המכיל את הווירוס, יכול לשהות זמן רב יותר באויר. טיפות המים המזוהמות יפלו על הצוות וכן על כל אזור הטיפול.

חדר הטיפולים הדנטלי

חדר הטיפול הדנטלי תמיד היה מקום מורכב למניעת פיזור זיהומים. קיימות הנחיות ברורות כיצד לבצע חיטוי של משטחי הטיפול וסביבת הטיפול הקרובה וכן הרחוקה. מניעת העברת זיהומים היא משימה לא פשוטה אך היא לא התחילה בעידן הקורונה. ההקפדה על חיטוי המשטחים ועיקור הכלים וכן השימוש במיכשור חד-פעמי הינה מיסודות הפעלת המרפאה הדנטלית. כל טיפול דנטלי כולל חדירה לאזור מזוהם (רוק ודם) ולכן עלינו להקפיד בכל טיפול, קטן כגדול באותה המידה.

חשוב לזכור כי הקורונה הינה זיהום אחד מתוך רבים. ניתן להזכיר את השחפת, והשפעת (המוכרים) כמזהמים המועברים דרך ארוסול ובנוסף את הצהבת ואיידס כגורמים המועברים דרך הדם. אין אנו יודעים מי המתרפא שנמצא מולנו ולכן עלינו להתנהג מול כל אחד כאילו הוא מסכן את צוות המרפאה ואת המתרפא הבא בתור.

במהלך טיפול שורש, רק שן אחת בולטת מהגומי. במהלך טיפולים אחרים, ניתן להרחיב את אזור הטיפול בהתאם לצורך.

במהלך טיפול השורש אנו חשופים פחות?

במהלך טיפול שורש אנו מבצעים את הטיפול דרך סכר גומי. לאחר הנחת סכר הגומי, אנו יוצרים מצב בו רק השן המטופלת חשופה ומבצבצת דרך הגומי. לאחר חיטוי חיצוני של השן וסכר הגומי אנו עובדים בעצם באזור נקי. רסס המים אינו פוגע ברוק המתרפא וניתז ממנו, אלא, רק בפני שטח השן שניקינו קודם. כמו כן, שאיבת הנוזלים הניתזים מהשן יעילה מאד מפני שהיא ממוקדת לאזור קטן מאד.

השימוש בסכר גומי ובשאיבה ממוקדת באזור קטן מורידה משמעותית את הסיכון לפיזור זיהום בסביבת המטופל.

אז מה בכל זאת מיוחד בתקופה זו

בהנחיות משרד הבריאות למרפאות השיניים אין חדש מלבד דגשים ספציפים בנסיון האטת ההדבקה באוכלוסיה:

  • הקטנת כמות המחכים בחדר ההמתנה
  • נסיון לברר האם המתרפא אכן חולה אסימפטומטי ואז לבדוק את האפשרות לדחות את הטיפול
  • טיפול חרום בחולה יבוצע במרכז ייעודי לכך ולא בקהילה

אין (עד לשעה זו) הנחייה לדחות טיפולים אלקטיבים (שאינם דחופים) דנטלים כפי שמתרחש בסין. אך יתכן והנחיות אלו עומדות בפתח.

להערכתי, החשופים ביותר להידבקות הם צוות המרפאה. הם הקרובים ביותר לארוסול וכן נחשפים למספר מטופלים רב בכל משמרת. כאשר מבוצע חיטוי תיקני של סביבת העבודה בין מתרפא למתרפא, רמת החשיפה שלו /ה תהיה הנמוכה ביותר.

הכוס המלאה… אולי תקופה זו תדגיש את עקרונות ההגיינה הכללית ומשם אולי לשיפור גם ההיגיינה האורלית. יתכן וכבר בשנה הבאה תיקטן כמות האוכלוסיה המבוגרת הנידבקת בשפעת וכך גם כמות המתים כל שנה.

אני מאחל לצוות הרופאים וכן למתרפאים, רק בריאות.