החלטת טיפול שגויה – קושי באבחנה

אבחנה אנדודוננטית הינה קשה ומורכבת מאיסוף "רמזים" דקים, סימנים וסימפטומים. הכלים האבחנתיים שלנו גסים ומיושנים.

חוסר תחושה טרמלית יכולה להתפרש כנמק מוך (המחייב ביצוע טיפול שורש) או כמצב של מוך תקין ויטלי שעבר אובליטרציה כותרתית.

רגישות לניקוש יכולה להצביע על דלקת סב-חודית (מצב המחייב ביצוע טיפול שורש או חידוש טיפול שורש) או לחילופין להצביע על סינוסיטיס או דחיסת מזון (מצב בו יש ליצור משטח מגע משופר)

כאבים בלעיסה יכולים להצביע על סדק כותרתי, מצב המחייב טיפול רדיקלי (טיפול שורש או אפילו עקירה) או מצד שני יכולים להעיד על חשיפת דנטין, שחזור קומפוזיט חדש עם מיקרו-רווח או שחזור לקוי שהתנתק, מצב הדורש תיקון שמרני בלבד.

כיס עמוק פריודונטלי יכול להעיד על VRF, מצב של סדק שמחייב עקירת שורש או השן כולה, או יכול להעיד מחד על פגם פריודונטלי הדורש טיפול פריודונטלי בלבד או  מאידך על אבסס סב-חודי עם סינוס טרקט (הפרשה) דרך כיס החניכיים (מצב המחייב חידוש טיפול שורש או אפיסקטומי)

גם לתלונת המתרפא יכולה להיות פרשנות שונה. רגישות מוגברת לקור יכולה להעיד על תהליך ריפוי תקין (דלקת מוך הפיכה) למשל לאחר שחזור חדש או יכולה להעיד על תהליך שעלול לעבור החמרה לכאבים חזקים (דלקת מוך בלתי הפיכה הדורשת טיפול שורש)

בזמן כתיבת המאמר קיבלתי טלפון מיוסף שעדיין כאוב למרות התחלת טיפול שורש שעבר בשן 47#. הוא אמר למזכירה מייד בסיום הטיפול כי המקום עדיין כואב למרות ההרדמה. עכשיו כואב לו מאד בשתייה רגילה, בעיקר בלסת העליונה. אלחוש ממוקד, בייחוד אינטרה-ליגמנטרי, יכול למקד אותנו לאזור של 2-3 שיניים. כך גם בדיקת קידוח (drill test) ללא אלחוש, יכולה לאמת נמק מוך. הפסקת כאב לאחר אלחוש היא אינדיקציה חשובה שאנחנו בכיוון הנכון.

הטעות הנפוצה ביותר, בה אני נתקל, בתחום הקושי האבחנתי, הוא טיפול אוטומאטי תוך כדי דילוג על שלבים קריטים. למשל, בדיקת קור מהירה מידי שלא כוללת מספיק שיניים סמוכות ושן הומולוגית (במקרים רבים דילגו על בדיקה זו). מספר צילומים נמוך מהדרוש (במקרים מסובכים) ובאיכות נמוכה. חוסר העמקה באנמנזה מפאת חוסר זמן או בטחון באבחנה "הסבירה ביותר". מטופלים אלו נשארים עם התלונה העיקרית למרות מספר טיפולי שורש באזור הכאב המוקרן.