"יש לי הפרשה ונפיחויות חוזרות כבר שנים. מידי פעם מתנפח לי בונקלה בחניכיים, המלווה בתחושה לא נעימה וטעם רע. אני מפוצצ/ת את זה והכל נרגע. במהלך השנים הרופא אמר שאם לא כואב לי אז אפשר לחכות. בבדיקה האחרונה אצל הרופא הוא הציע לי לעקור, להרים את הסינוס ולהשתיל עצם לפני ביצוע השתל בגלל שהנזק כבר גדול"

נזק ראשוני בצד שמאל ומתקדם יותר בימין

הסיבות להתנהגות ה"הדחקתית" הזו של הרופא המטפל, שעקב אחר המקרה במשך שנים וכן של המטופל, שחווה כאב חלש (אם בכלל) מידי פעם במשך שנים, שהגיב ל"פיצוץ" הנפיחות או לכיסוי אנטיביוטי מרגיע, מפורט במאמר אחר.

די ברור לשני הצדדים כי מדובר בדלקת שקטה. כאשר מאותרת דלקת שקטה, עולה השאלה האם לטפל או להשאיר במעקב. השיקולים לביצוע טיפול למרות שהכל שקט כרגע, מופיעים אף הם במאמר נפרד.

ארצה להתמקד יותר לעומק במאמר זה בנזק הפיזי המצטבר לאורך השנים של התעלמות מדלקת של קצה שורש השן.

דלקת כרונית שקטה של הרקמה סביב השורשים

דלקת היא התגובה של הגוף לזיהום. כאשר אנו מאתרים דלקת סביב שורש, אנו מסיקים מכך כי קיים זיהום בתוך תעלות השן והגוף מגיב לכך. הזיהום, החיידקים, הממלא את תעלות השורש מבצע פעולה אחת טבעית והיא השרדות והתרבות. החיידקים מתרבים ומנסים להפיץ את עצמם. בתוך כך, הם ניזונים וממלאים כל חריץ, נישה פנויה ואף חלקם מוצאים את עצמם נדחקים אל מעבור לקצה השורש, אל הריקמה סביב השורשים, רקמת החיבור של השן לעצם. הגוף מצידו מגיב ומגייס את רקימת ההגנה, הדלקת, כדי למנוע חדירה של החיידקים אל כלי הדם ומשם אל אברים אחרים בגוף. חדירה של זיהום לכלי הדם עלול לסכן את חיי המטופל.

הזיהום נמצא בשן הצידית אבל הנזק הדלקתי התרחב ופגע גם בשן החותכת המרכזית

מערכת ההגנה כולל תאי דם לבנים, כלי דם ורקמת חיבור רכה. כדי לעבות את שיכבת ההגנה, מגייס הגוף תאים מיוחדים המסוגלים לפנות, לספוג, עצם קשה סביב אזור ההתגוננות. הגוף יגרום לספיגת העצם כל עוד הוא מתגונן. יש בכך הגיון. ספיגה מתמשכת תיצור לבסוף חור בעצם שיאפשר ניקוז של המוגלה (שהיא הצטברות של תאי ההגנה שנלחמו ומתו באזור הדלקתי).

ספיגה חיצונית

הפעלת תאי ספיגת העצם, משפעלת גם את תאי ספיגת השורש. ככל שעובר הזמן, כך גם גדלה ספיגה חיצונית של קצה השורש. מבנה התעלה הקוני הרגיל (רחבה באזור הכותרתי וצרה מאד בקצה השורש) עובר שינוי ו"פתיחה" עקב ספיגת הקצה. ספיגה זו תקשה על ניקוי התעלה מהזיהום במהלך טיפול השורש החוזר ותקשה מאד על איטום איכותי בסיום הטיפול (סתימת השורש)

הנזק המצטבר החיצוני עקב הדלקת נוצר מהתגובה של הגוף ולא מהחיידקים עצמם. נמנה את הנזקים וסבירם:

איבוד עצם חיצוני

אזור הדלקת מתארגן סביב אתרי הזיהום סביב קצה השורש. אתרים אלו הם בעצם פתחים דרכם חדרו כלי הדם והעצבים כאשר פנים השן (מוך השן) היה חי. הפתח הראשי הוא בקצה השורש והפתחים המשניים הם פתחים קטנים יותר צידיים הממוקמים בדר"כ קרובים לאזור קצה ואמצע השורש.

ברוב המקרים, אזור הדלקת הוא סביב קצה השורש והפתח הראשי של התעלה. אך כאשר הפתחים הצידיים רחבים יכול להיות אזור דלקתי צידי עיקרי. ככל שעובר הזמן וסילוק העצם מתרחב, כך גם גדל חסר העצם סביב אותו פתח. צורת החסר ההולך וגדל היא תלת מימדית ובדר"כ בעלת צורה כדורית אך לעיתים מקבלת צורה אסימטרית. בצילום רנטגן אנו נראה תמונה דו-מימדית ולא נוכל להבין את מימד העומק של החסר. נוכל התרשם ממימד העומק של הנזק לאחר ביצוע סיטי דנטלי. יש לבחון כל מקרה ולהעריך האם קיים צורך בהפנייה לסיטי.

נבחן את תהליך איבוד העצם משלביו הראשוניים ועד לשלביו הבלתי הפיכים:

  • מיקום כדורי סביב קצה השורש : בשלב הראשון הנזק יהיה רק סביב הקצה. בשלב הבא יפגע קיר העצם הקרוב ובשלב האחרון יפגע גם קיר העצם הרחוק ותיווצר פגיעה שלמה מצד אל צד.
  • פגיעה בעצם התומכת את השורש לכיוון החניכיים : כאשר הנזק מתרחב מכיוון קצה השורש לכיוון הכותרת, לאורך השורש, עד שנוצר חיבור וכיס עמוק. בהמשך השן תאבד את התמיכה ותתחיל להתנדנד.
  • פגיעה באזורים סמוכים : הרחבת הנזק יפגע באזורים אנטומים קרובים. בשיניים קדמיות תיפגע רצפת האף. באזורים אחוריים תיפגע ריצפת הסינוס. שורשים סמוכים או שתלים דנטלים יהפכו להיות עטופים בריקמת דלקת במקום עצם קשיחה. קיים גם חשש לבצע השתלה ליד שן עם זיהום ודלקת פעילים (גם אם שקטים).

נזק פנימי מצטבר

יש הרבה אינפורמציה על התהליכים המתרחשים מחוץ לשן. אין הרבה מידע עדכני לגבי התהליכים המתרחשים בחלק הפנימי של השן, בתוך התעלה המזוהמת. הזיהום (החיידקים) אינו שוקט על שמריו. במידה ויש לו אפשרות (חומרי תזונה) הוא יתרבה. ההתרבות מביאה לחדירתו לאזורים סמוכים.

בכל זאת, אתאר מספר תהליכים המתרחשים במהלך התבססות הזיהום הכרוני בתעלה:

  • האלמנט הקריטי ביותר המתרחש עם העמקת הזיהום בתוך השורש, הוא חדירתו לאזורים שאינם נגישים לחומרי הניקוי שלנו. למשל, אזור בין התעלות (אזור היצרות- איסטמוס). חדירה לאזור זה, תוריד את סיכויי הצלחת טיפול השורש החוזר (חידוש טיפול שורש)
  • החדירה לעומק הדנטין כוללת פרוקו וריכוכו. ככל שהזמן יעבור, כך תתרחש החלשת הדנטין עד לדיקוק מקסימלי. קירות שורש דקים לא יוכלו לעמוד בכוחות הלעיסה ויובילו לשבירת השן.
  • הזיהום יתפשט לכיוון קצה השורש וגם לכיוון הכותרתי. באופן זה, חדירתו תחליש את חומרי ההדבקה של המבנה והכתר.

לסיכום

ישנן סיבות רבות לחשש של הרופא המטפל ושל המתרפא לקבל החלטה על טיפול בדלקת שקטה. הדלקת הינה סימן של הגוף לזיהום. כאשר הגוף "חזק", לא יהיה כאב. אין זה אומר שכדאי להתעלם מההתראה הקיימת, גם אם התגלתה בצילום תקופתי. ככל שהזמן עובר, כך הנזק הסביבתי גדל. התעלמות של מספר חודשים ולעיתים שנים תוביל לאיבוד עצם מסיבי סביב השן ולאיבוד חומר השן עצמו, עד כדי מצב של "אין ברירה". במצב זה, שיקום האזור יהיה מסובך מאד ויכלול הוצאות רבות (הרמת סינוס, השתלת עצם, ניתוחי חניכיים…).

גילוי מוקדם, טיפול מוקדם, ריפוי מוקדם