במאמרים קודמים הסברתי מהי דלקת שקטה. כמו כן, פרטתי את השיקולים האם לטפל ומה ההשלכות של חוסר התערבות בשלבים ראשוניים של הדלקת.
הדילמה ברורה. מצד אחד אין כאבים. אין "סיבה טובה" להתערב (לפי דעתו של המטופל ובמקרים מסוימים גם של הרופא המטפל)
לפי הרציונל השגוי המוביל לחוסר התערבות, כל פעולה דנטלית היא יקרה, תגרום לכאבים, יכולה להיכשל וכמו כל טיפול רפואי יכולה להסתבך. רופא השיניים רושם אנטיביוטיקה ושולח את המטופל לביתו, ולאחר כמה ימים הכאב פוסק, המטופל מרוצה והדלקת שממשיכה להרוס, גם היא מרוצה.
אבל קיים גם צד שני. חוסר התערבות כאשר הדלקת קטנה יוביל להתפשטותה. ההשלכות הרסניות ואני מאד ממליץ לקרוא עליהן בפוסטים הקודמים.
בדיון היום, אביא 2 דוגמאות קצרות ומשכנעות, כיצד נראית דלקת לא מטופלת כאשר היא נשארת בלסת מספר שנים.
אבל שנייה לפני הצגת המקרים
איך נראית דלקת שקטה התחלתית
לפני שנעבור לדלקות שקטות לא מטופלות, רציתי להביא מקרה "פשוט" של דלקת שקטה שאותרה וטופלה בעודה קטנה.
התבוננו בשורש הימני. בקצה השורש נשבר מכשיר (פוצר) במהלך טיפול השורש הראשוני. מכיוון ולא הייתה אז דלקת בעצם, הוחלט להמשיך בשיקום השן ובוצע מבנה (הכולל יתד, בורג) וכתר. לאחר שנתיים, בצילום ביקורת, אותרה דלקת שקטה. בצילום ניתן להבחין באזור כהה יותר בקצה השורש הימני. זה מעיד על כך, שקיים זיהום בתעלת השורש המפעיל תגובה דלקתית של הגוף בעצם הסמוכה.
הזיהום (החיידקים) נמצאים בתוך התעלה, סביב המכשיר שנשבר. הגוף לא יכול להיכנס לשם ולטפל בבעיה מכיוון ואין כלי דם שיכולים להוביל את תאי מערכת החיסון פנימה. לכן מערכת ההגנה מתארגנת סביב קצה השורש במטרה למנוע כניסת זיהום לגוף.
ככל שיעבור יותר זמן, כך הגוף יפנה יותר ויותר עצם (כדי להביא רקמת הגנה רכה) ובאופן זה ייצור נזק גדל והולך סביב השורש ולאחר מכן סביב השן.
הסימן המובהק לכך שטיפול השורש הראשוני "נכשל" הוא שקיים אזור כהה בקצה השורש שלא היה במועד הטיפול הראשוני. (קריאה נוספת בנוגע להצלחה וכישלון של טיפולי שורש)
כדי למנוע נזק המתגבר משנה לשנה, גם אם הוא שקט, הוחלט לבצע טיפול ולהפסיק את תקופת המעקב. מלבד האפשרות לעקור את השן ובכך להיפתר ממקור הבעיה, נבחנו שתי חלופות לשימורה. טיפול שורש חוזר רגיל וטיפול חוזר כירורגי, אפיסקטומי.(קריאה נוספת בנוגע לבחירה בין החלופות)
מכיוון וקיים מכשיר שבור בקצה השורש וקיים בורג גדול בכותרת הוחלט לבצע אפיסקטומי. במהלך הפרוצדורה, הסרתי את קצה השורש הימני, ניקיתי אותו ואטמתי אותו לטווח ארוך. 3 חודשים לאחר הניתוח, ניתן לאתר עצם תקינה עם ריפוי מלא.
מה יקרה אם לא היינו מטפלים ומחכים מספר שנים
בקצרה, האזור הדלקתי יתרחב ללא הפסקה.
ישנם מספר תהליכים המתרחשים כאשר זיהום כרוני פועל ללא הפרעה במשך תקופה ארוכה. ניתן לקרוא פוסט, שנכתב בשפה יותר מקצועית, ובו פרוט של התהליכים. נעבור על חלקם בקצרה:
- הזיהום מתבסס בתוך התעלה ויוצר שיכבה עבה ומוגנת מחומרי השטיפה שלנו.
- הזיהום חודר לאזורים המקשים את פעולת חומרי החיטוי המוכנסים במהלך טיפול השורש.
- הדלקת גורמת לאיבוד עצם סביב השן עד לפגיעה בשיניים ואזורים סמוכים.
- הדלקת בעצם גורמת לספיגה קצה השורש ו"פתיחת" קצה התעלה
- דלקת גדולה יכולה להפוך לתהליך ציסטי-דלקתי משולב ובכך לעיתים תחייב בנוסף לטיפול שורש גם הסרה כירורגית.
- התלקחויות (כאבים חריפים) חוזרות יכולות לגרום, במצבים חריגים, לסכנת חיים וצורך באשפוז.
- איבוד עצם מסיבי יכול להעלות סיכון לשבר בלסת.
- האפקט הפסיכולוגי של דלקת גדולה גורמת לרופא השיניים להמליץ על עקירה ללא ניסיון שימור השן.
תהליכים אלו מורידים את סיכויי הצלחת הטיפול אך במקרים רבים כדאי לבצע טיפול משמר, עקירה תמיד ניתן לעשות.
במבט הפנורמי ניתן לאתר מצב תקין בצד אחד ובצד השני אזור דלקת גדול. אזור הדלקת מתחיל למעלה בקצה השורש ומגיע עד לבסיס הלסת מטה.
קיימת חפיפה בין אזור הדלקת לתעלת העצב. קירבה בין אזור דלקת לעצב הלסת יכול להיות חשוב בכמה מקרים:
- התלקחות (דלקת שקטה שהופכת לחריפה) יכולה לגרום ללחץ על העצב ולפגיעה עצבית זמנית.
- עקירת השן דורשת סילוק אזור הדלקת/ציסטה. פעולה זו מסוכנת לשלמות העצב.
נבחן את המצב במישור נוסף.
חתך אורכי מהסי-טי, מדגים את הקרבה לתעלת העצב. העצב בלסת התחתונה מוגן בתוך תעלה בתוך העצם. ריקון הלסת מעצם במהלך התרחבות התהליך הדלקתי הביא לפגיעה בדופן התעלה וחשיפת העצב.
חלופות הטיפול הן:
1. עקירה עם סיכון לשלמות העצב במהלך קילוף הציסטה מקירות העצם.
2. ביצוע טיפול שורש חוזר. הצלחת הטיפול תוביל לבניית עצם חדשה במקום הדלקת והקטנת הנזק הקיים עם החזרת ההגנה לעצב. כישלון הטיפול, לא יוסף נזק משמעותי לזה הקיים ויוביל לעקירה.
במקרה הנ"ל הוחלט לבצע עקירה.
נבחן מקרה אחר בלסת עליונה
בשן הטוחנת הראשונה בלסת העליונה בוצע טיפול שורש, מבנה וכתר לפני שנים רבות. בקצה שורש אחד נשבר מכשיר (המקרה לא הוסבר למטופלת והיא לא הופנתה למומחה לטיפולי שורש בזמנו)
בהלך השנים לאחר מכן בוצעו רק צילומי "נשך" (המראים רק את כותרות השיניים) ולא בוצעו צילומים פרי-אפיקלים (סב-חודיים) לאיתור דלקות בקצה השורש. מכיוון והשן הייתה שקטה עברו שנים ארוכות עד לאיתור בעיה.
מכיוון ולא היה ברור היקף הדלקת בשן, היא הופנתה לסיטי.
נבצע 3 חתכים לשן ונבחן את המצב:
גם במקרה הזה נבחנו שתי החלופות, עקירה מול ניסיון שימור עם אפיסקטומי, טיפול שורש כירורגי.
גם במקרה זה, מפאת גודל הנגע, הוחלט על עקירה.
אם היה מבוצע טיפול חוזר מוצלח, היינו משיגים עצם חדשה שהייתה נבנית במשך החודשים/שנים לאחר הטיפול. עקירה מידית תוביל להישארות עם חסר עצם גדול ועמוק. לא ניתן לבצע שתלים במצב זה ללא פרוצדורות מורכבות נוספות להשתלת עצם חליפית שהינה פחות טובה מהעצם עצמית.
מה לעשות אם רופא השיניים מאתר דלקת שקטה בשן וממליץ לא לטפל
איתור אזור כהה בקצה שורש של שן בצילום שגרתי מחייב ברור. צריך הבין האם מדובר בדלקת פעילה והאם מדובר במצב שמאפשר טיפול.
במידה ורופא השיניים שלך אומר לך שהוא מעדיף לא להתערב כרגע, כדאי לשאול מדוע?
במידה ואכן מחליטים על המשך מעקב, חשוב לבצע צילומים איכותיים באותה זווית כל שנה ולבדוק שינויים. במידה ומאתרים גדילה, מבינים שהדלקת פעילה.
בדלקת פעילה ושקטה כדאי לטפל מוקדם מאשר מאוחר. כשהדלקת מגיעה לגדלים משמעותיים, היא יוצרת חשד אצל הרופא שמדובר בציסטה או בגידול. ניסיון טיפול משמר מחייב תקופת המתנה נוספת (כדי לבדוק האם יש ריפוי או המשך דלקת). כל המתנה נוספת היא בגדר סיכון מחושב.
ההחלטה הקלה, אם כך, היא עקירה